26  באוגוסט, ימיו האחרונים של החופש הגדול של 2026, והנה אני מוצאת את עצמי שוב, כבכל שנה, בדרך לגימנסיה…

קמתי הבוקר עם כוונה גדולה. בכוונתי לסדר, לארגן ולקשט את חדר כיתת החינוך שלי, לקראת שנת הלימודים החדשה, שהלוואי, מי ייתן, תבוא עלינו באמת לטובה. אנחנו זקוקים לאחת כזו, טובה במיוחד.

שוב כיתה ז' חדשה.

שוב הכל מההתחלה.

שוב אני מוצאת עצמי עולה ומטפסת על כיסאות ושולחנות (בחום אימים, כשהמזגן נראה שעומד על 28 מעלות), מותחת אל-בד לפה ואל-בד לשם, תולה את לוח המודעות ומערכת השעות, קצת פרחים ופרפרים ועוד כמה משפטי השראה שהרכזת ניילנה. וואי, כמה שאנו זקוקים השנה להשראה. שוב אני מוצאת עצמי מתרגשת לקראת השנה החדשה, שוב ושוב מזה 34 שנה, והנה צצות ומתנגנות בראשי מילות השיר "שוב שובי לים שוב שובי לשם… " (ואני בכלל לא אדם של ים, אך החופש, החופש עוד שם, הוא עדיין קורא לך, בת אדם).

אבל אני באמת כבר לא שם.

אני כבר לגמרי כאן.

וכמו בפעם הראשונה, סוחבת את הבריסטולים והפלקטים ואת מגילת העצמאות – אותה אתלה הכי גבוה שאפשר. בודקת כיוונים ומיישרת עוד זווית לשמאל, כדי שהפעם זה לא יצא עקום, זה חייב להיראות לפחות כמו שמסי מבקיע גול.

מממ… מה עוד חסר…? מה שכחתי, אם בכלל…? כי באחד בספטמבר, כשתפתחי את הדלת, 35 זוגות עיניים ימתינו לך בסקרנות, לראות מי זאת המחנכת החדשה שלהם.ן ומי החברות והחברים החדשים.ות בכיתה ומי זאת בכלל הגימנסיה העברית "הרצליה" שכולם.ן מדברים בשבחה?!

ואת, בתוך ההרהורים, עומדת בגובה שני מטר ושבעים, מסתכלת ממרומים, עם אקדח הסיכות ביד, פנייך בכלל לשלום, את הרי רוצה שהילדים.ות ירגישו הכי בטוב ושיהיה להם.ן נעים ונחמד, בטח ובטח ביום הראשון. זאת הרי הכוונה – שינחתו מ"היסודי" ל"שש שנתי" בנחת, בשלווה ובביטחון.

לרגע מותחת ידיים וגם את הגב (מרגישה שהגוף כבר לא באותו המצב) והנה עוד מחשבות צצות ועולות: בחיי, איזו שנה מחכה לנו עכשיו?! (כאילו הקודמות היו דבש, רימונים ולולב) שהרי, לנו המחנכים.ות בגימנסיה, חשוב להיות לראש ולא לזנב.

ומה תפקידנו כעת בחינוך?! שנה של קונפליקטים, ויכוחים, בחירות – האם ילדי ז' מבינים.ות מה זה בכלל 3 רשויות?! שלא לדבר על "אחוז החסימה", והנה 'אופס' נחסמת המחשבה, כי בדיוק באותו רגע של הרהור, צץ ומופיע ילד חמוד בפתח הכיתה (הוא בא לקבל ספרים ב"השאלה") ואומר לי: "אני אלמד כאן בכיתה!" וממשיך ושואל: "איפה הלוקרים שלנו? האם הקפיטריה פתוחה? ומי את? את המורה?!" והנה הנחיתה: מה לו ולממשלה, אותו מעניין עכשיו מי הילד.ה הכי יפה בכיתה.

ובעולמם הזה של הילדים הסופר טיקטוקים-דיגיטלים-אינסטגרמים, לא יזיקו כמה גרמים של מערכי שיעור לערכי דמוקרטיה, הומניזם וזכויות אדם. ללמוד כמה חשוב לשמור על אורח חיים ליברלי, מסתבר; זה לא מובן מאליו, להבחין בין עיקר לטפל, בין פייק לאמת, לשאול עוד שאלות, גם אם לכאורה הם בטוחים שיודעים את כל העובדות. טוב, גם מתמטיקה, מדעים ושפות, היסטוריה, ספרות, תנ"ך ומגוון אומנויות ובחנ"ג יעיפו את הכדור גבוה מעל הרשת, אולי בשמיים תבצבץ סוף סוף הקשת, לחיי שותפות אמיצה עם כל מי שחושב קצת אחרת. אז את זוקרת את צווארך וראשך, מלאת גאווה, כי בית הספר שבו את מלמדת הינו בועה קטנה, ובדיוק את זה חורט על דגלו, בתוך מדינה ומערכת שלמה, שאולי כבר קצת שכחה…

ואם כבר הוזכר המושג "מערכת", בתוך כל העולם המודרני והטכנולוגי כולם.ן מדברים.ות על אתגר חדש (לא, לא בטיקטוק), אתגר "מהפכת הקשב". עוד מהפכה שאני לא בטוחה שיש את כל הקשב הנחוץ עבורה (בסוף, שורה תחתונה, עם כל התהפוכות חסרים גם בשנה הזו, איך לא – כל כך הרבה מורות ומורים. יש לזכור, האתגר האמיתי הוא לטפח את מעמד המורים והמורות). 

חזרו אליי רגע ל"קשב", איך אפשר בלי הניידים? ומבלי להישאר "טוונטי פור סבן" בעניינים? לכן נכנה זאת "חינוך לקשב" וגם לריכוז, שנוכל ללמד וללמוד במלוא הנוכחות, לדבר זה אל זה בכבוד וברעות, לשמור על קשר עין מיטבי גם בשיח של מחלוקת, שנמצאת בשיא הגאות. לפתח כישורים חברתיים והגדרת גבולות ברורים לשימוש במכשירים. כן, לא יזיק לכולנו להפחית קצת את זמן המסכים ויחד עם כל אלו לשמור היטב על קבוצת השייכות: הכיתה, הגימנסיה, העיר תל אביב, המדינה וכמובן הציונות, כי אלו שורשי הגימנסיה מאז ומתמיד ותלמידי ז' יעמלו עליהם בעבודה הכי שורשית ואט אט יגדלו ויתבגרו אל עבר העתיד, כי חשוב לנו להצמיח את הבוגרים שלנו להיות אזרחי מדינה סקרנים, מעורים, אכפתיים, אנושיים ובעיקר אוהבים. תמיד.

וואיי וואי, כמה עבודה עוד לפניי,

כדאי שאתקע את הנעץ האחרון ודי.

תכלס,

בסוף בסוף, בתוך חדרי הלב,

ישנה פינה, שאם להיות כנה, היא אמנם הצטמקה ובכל זאת אפשר לכנות אותה: "פינה ששמורה לאחת והיחידה: התקווה".

יהיה פה טוב, אין לנו ברירה.

זה תלוי בכל אחת ואחד מאיתנו.

שנה טובה

מיכל מועלם – מחנכת כיתה ז'8 ומורה לערבית תשפ"ז. הגימנסיה העברית "הרצליה". ת"א.